משילקר שקד נ' מרכבות לטרון - מפעלי תיירות בע"מ ואח'

פסק דין חלקי שני

התובעת נפצעה בתאונת רכיבה על סוס. הדיון פוצל ונקבע שראשית יבורר סיווגו המשפטי של האירוע, אלא שבסיכומים שהגישו הצדדים הם טענו גם בשאלת החבות בנזיקין. ביום 31.1.13 נקבע שהאירוע אינו תאונת דרכים ובהתאם נדחתה התביעה נגד "קרנית". כדי למנוע תקלה, הוזמנו הצדדים להוסיף ולטעון גם בשאלת החבות עפ"י פקודת הנזיקין וכך עשו.

העובדות עצמן לא שנויות במחלוקת. התובעת יצאה לרכיבה עם בעלה ורוכבים נוספים. היא אמרה למדריך שאין לה ניסיון קודם ברכיבה, אך לא קיבלה ממנו כל הסברים, או ציוד בטיחות. בתחילה רכב המדריך לצידה, אך בהמשך עבר לראש הטור והשאירה לצד בעלה. בשלב מסויים החלו הסוסים של התובעת ושל בעלה להשתולל. בעלה הצליח להשתלט על סוסו, אך התובעת נפלה ונפצעה.

הנתבעת 2 מציגה את הרכיבה כפעילות פשוטה שאינה טעונה הדרכה מיוחדת. היא טוענת עוד שהמדריך ליווה את התובעת במשך 45 הדקות הראשונות של הרכיבה, ורק אז פינה את המקום ליד התובעת לבעלה, כדי לתת להם מעט פרטיות. הנתבעת 2 גם טוענת שהמסלול שנבחר מיועד לרכיבה. לחלופין היא טוענת, שמדובר בפעילות ספורטיבית, אשר מי שנוטל בה חלק נוטל על עצמו סיכון.

בימים רחוקים היתה הרכיבה על סוס אמצעי תחבורה ואילו כיום מדובר בפעילות פנאי, ולעתים בפעילות ספורטיבית – תלוי בסוג הרכיבה ובהקשרה המדוייק. מי שנוטל חלק בפעילות ספורטיבית אכן נוטל על עצמו סיכון, אך גבולותיו אמורים להיות תחומים ע"י מארגן האירוע. כך, מי שמשחק כדורגל, נוטל על עצמו סיכון של מעידה, נפילה, או התנגשות עם שחקן יריב, אך הוא אינו נוטל על עצמו סיכון שבמגרש עצמו בור נסתר.

מי שנוטל על עצמו סיכון של רכיבה על סוס זר, ומציג עצמו בפני המדריך כטירון, רשאי להניח שימסר לו סוס מבויית היטב, שהמדריך יוביל אותו בנתיב ההולם את כישורי הרכיבה שלו ומותאם לסבירות גבוהה שיפול מהסוס. הוא גם רשאי לצפות שהמדריך יזהיר אותו מפני התנהגויות מסוכנות ואם הדבר נחוץ יציע לו שימוש באמצעי מיגון.

מי שעושה את צעדיו הראשונים ברכיבה, צפוי לנפילות. בשל כך, סביר שרוכבים לא מנוסים ירכשו את מיומנותם תחת השגחה, וכשהם מוגנים כראוי (בקסדות, במגיני ברכיים וידיים וכו'). ראוי שהרכיבה עצמה תערך בשטח מבודד מהפרעות או מעוברי דרך מזדמנים העלולים להפגע מסוס שרוכבו לא שולט בו. סביר לצפות שמשטח הרכיבה המשמש טירונים יהיה "סלחני" לנפילותיהם הצפויות, למשל שיהיה משטח דשא או חול להבדיל ממסלול סלעי.

המדריך ידע שהתובעת לא רכבה על סוס מימיה. בכל זאת היא יצאה ללא כל ציוד מגן לרכיבה בשטח מסולע. היא לא קיבלה כל הדרכה, אף שסביר שבמהלך 45 הדקות שבהן רכבה לצד המדריך היא למדה "בדרך הניסיון" את יסודות הרכיבה. עובדה היא, שכאשר עמדה בפני משבר, לא ידעה התובעת כיצד לרסן את הסוס המשתולל – ולהבדיל מבעלה (שהיה מנוסה יותר), נפלה ונפצעה. בכל אלה הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת. לאור זאת התביעה מתקבלת.

הנתבעת 2 טענה בנוגע לגבולות חבותה עפ"י הפוליסה, ולכך שחבות זו מתחילה רק כ"רובד שני" מעל לסכום ההשתתפות העצמית. לא הובאו כל ראיות לענין זה, והוא יבורר עם בירור הנזק.

הצדדים יבואו בדברים ויגישו תוך 30 יום לוח זמנים מוסכם לבירור שאלת הנזק. ת"פ 22.5.13.

ניתן היום, י' אייר תשע"ג, 20 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: